זהירות, פוסט (ארוך) מהלב…
~~~~~~~~
פעם הייתי עושה הכל כדי למלא את היומן
להיות סופר עסוקה ולא להשתעמם
או להיות לבד חלילה. הייתי מאלה שמעמיסים על עצמם את העולם כולו
עסוקה עסוקה עסוקה DOING DOING DOING
ואז מגיעה קריסה, כאבי שרירים, צוואר תפוס לכמה ימים, באסה
הלכאה עצמית… ועוד אחרי כל זה, מעיזה להתלונן על "המצב".
 
מאז כבר עשיתי דרך ארוכה
ראיתי כמה הפחיד אותי להיות פשוט.
להיות עצמי, להיות עם עצמי… בלי לעשות משהו כל הזמן
בלי להיות עם אנשים 24/7 או עם מוזיקה, או מול מסך.
 
מאז כבר למדתי להיות בטוב מממממש עם עצמי.
לשנות את מה שלא אהבתי
לנקות הרבה דברים שכיסו את האני הזו.
 
ועכשיו, לקראת סוף ההריון
הנה זה בא שוב ומביא לי את הכאפה.
אוף…. משעמם לי!
אני יודעת שעוד מעט אתחנן לזה שישעמם לי
(אז אל תגידו לי "חכי חכי, תתגעגעי לזה")
אני גם יודעת רוב הזמן להיות בלבד שלי וליהנות מזה.
מבלי להיכנס ל OVER DOING….
 
אבל עכשיו כבר כבד ומתיש וחם ומגרד ונפוח
ודווקא יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות!
שבוע של "חופשת פסח", ובלי קשר, נהיה כבר נעים בחוץ.
כל פעם רואה עוד כנס, הרצאה, עוד הופעה שווה של אמן על מחו"ל
בתאריך שאין מצב שאגיע אליו או חשק עז לעשות טיול בטבע
שאני לא מסוגלת פיזית להשתתף בו כבר
וזה מבאססס!
 
יש אנשים שתנו להם להיות בבית כמה ימים, שבועות, חודשים
להירקב להם בתוך עצמם והם עפים על זה !
ואני שוב אחרי 3 ימי בטלה בבית מתחרפנת.
ועכשיו גם הגבר שלי במצב בריאותי שלא מאפשר יותר מידי הסתובבויות
(עוד סיבה לעשות שום דבר)
 
וזו תקופה כזו נהדרת וחגיגית,
וכל המיקוד והמחשבות על חירות פנימית
ויציאות מצריים וכל זה…
ואני עם הבאסה של השעמום, של הלילות האלה עם השינה הקלה
וההתעוררות כל שעה מרגישה כמו ביום כיפור
או בשבת אחרי שבת אחרי שבת
וזה מעצבן!
מה גם שאני לא אוהבת להתלונן.
אבל מה לעשות, רגשות צריכים את היחס שלנו
אחרת הם פשוט נשארים שם.
 
אחרי עוד קצת מתחושת ה"אוף!" הזאת שמלווה אותי
כבר כמה ימים טובים…
שוכבת על הספה ונושמת
נזכרת שבתוך כל הבאסה הזאת של כאילו חוסר היכולת שלי
להיות חופשייה לעשות מה שבא לי,
לא להיות תלויה ופתאום להזדקק לעזרה…
 
יש לי תפקיד נוסף ואחר עכשיו- הריון.
ועוד מעט יהיה לי תפקיד חדש ואחר נוסף.
משהו גדול.
ענק.
חלום.
כותבת ומתרגשת ממש, עם דמעות…
חלום ענק שלי הולך להתגשם ממש בקרוב.
 
אומרים שיודעים שחלום הוא אמיתי
אם הוא מרגש ומפחיד אותך בו-זמנית.
אז כזה.
כל כך הרבה פחד מהשינוי העצום הזה
ומה שהוא יעשה לי, לנו, לזוגיות, לעסק, למשפחות שלנו
וכל כך הרבה התרגשות מהמקום שהולך לגדול
לנו בלב, בהתמסרות הטוטאלית הזו, בחיים החדשים שלנו.
 
חוזרת לשעמום שלי ממקום אחר עכשיו.
קצת יותר שקט לי.
נכנסה ציפייה לדבר הגדול הזה
שמרגש ומפחיד אותי יחד.
עוד קצת סבלות ואני אמא.
רק עוד כמה שבועות ואנחנו הולכים להכפיל את עצמנו
ולהיות הורים. טירוף!
 
החיוך עולה. ואיתו תחושת הוקרת תודה גדולה.
מתה כבר לראות אותם, אבל מחכה בסבלנות
עוד קצת.
תתבשלו לכם כמה שצריך, חמודים שלי.
אמא מחכה לכם כשתהיו מוכנים
להצטרף למסע הזה.
שמחה מעכשיו שבחרתם בנו להיות הורים שלכם
ולתת לנו את השפע
והקסם המיוחד הזה שיש בשניים
שבסך הכל מראה לנו שהכל ממש בכיוון הנכון.
115