יצאת לחופשה?

אח שלו הציע שניסע ביחד עם כל המשפחות לחופשה.
אחרי החופשה הגדול ולפני החגים… טיימינג מעולה!
הדליק אותנו על הרעיון ואז השתפן…
אבל אנחנו לא! לקחנו את ההזדמנות בשתי ידיים,
שריינו בייביסיטר וסגרנו מלון. לשבוע הבא.

ים המלח נמצא כיעד מושלם לחופשה הקצרצרה הזו הפעם.
לא קרוב מידי, לא רחוק מידי, לא עמוס ולא מציע יותר מידי אפשרויות…
ככה שבאמת נוכל לנוח! 🙂

רגע…אבל מה עם הילדים?! התלבטנו נורא אם לנסוע איתם או לבד
לחופשה הזו.
מה זאת אומרת לצאת לחופשה לבד?!
כן, לבד! התאומים בני ארבעת החודשים חיכו לנו
עם חיוכים בבית. בטוח שהם עשו כיף חיים ובעיקר
קיבלו אמא ואבא חדשים, מלאי אנרגיה, שמחים ואוהבים יותר.

אני מדברת הרבה על לשים את עצמי (עצמנו) במרכז
ולא בתחתית סדר העדיפויות, אם אתן מכירות אותי אתן כבר יודעות…
ואם לא, הגיע הזמן שנכיר קצת יותר. אז ככה זה נראה שבאמת מאמינים בזה.

החלטנו לנסוע, להטעין מצברים, לישון טוב (!!!) להיות בזמן זוגי שלנו לבד-ביחד
זמן כזה שהתגעגענו אליו מאז סוף ההריון…עם כל הכבוד לדייט במסעדה, זה אחרת.
והרי כל אחת צריכה חופשה מידי פעם.
לחזור שלווה יותר
סובלנית יותר
מחוייכת יותר

וגם שמנה יותר באיזה שתי קילו.
(באמת שהיה אוכל מצויין במלון… מזל שנסענו רק ליום אחד)

יצאת לחופשה?

איזה מזל שיש לנו כאלה ילדים מדהימים, שאנחנו לא צריכים לרחם
לא עליהם ולא על הבייביסטר!
ובאמת אני שמחה שקיבלנו החלטה לנסוע בלעדיהם…
כבר שמעתי מחברות על סיפורי איימה במטוסים עם ילדים צווחים
על כאלה שסירבו לאכול ובעיקר על הורים שחזרו מותשים ממה שהיה
אמור להיות עבורם חופשה… בא לנו חופש אמיתי.
אם כבר קצר, אז שיהיה משובח!

את החדרים מקבלים רק ב 14:00
אז קפצנו בדרך לסיבוב בשוק. איך אני אוהבת שוק!
הוא דווקא פחות… אבל עם מחנהיהודה מסתדר מצויין
(ואפילו מודה שנהנה מהביקור החפוז).
חשבנו לטייל איזה שעה קלה, לשטוף את העיניים.
יצא יותר כמו שעתיים וכמה מאות שקלים שהתאיידו בלי להניד עפעף.
ככה זה ששמים לי מול הפנים פירות מדהימים
טחינה וחלווה בטעמים, גרנולה בלי סוכר ומלא חנויות פיצ'עפקס…

אחרי ששטפנו את העיניים, הגיעה השעה גם להשקיט
את הרעב הקטן בבטן. יצאנו מרחוב השוק קצת לצדדים
וגילינו את החצ'פוריה– מקום קטן חמוד וקסום שמכין…
רק חצ'פורי 🙂 או כמו שבעל'הבית אמר- כל שאר השמות
נועדו רק לבלבל אתכם. הצליח לו
אבל נשארנו נחושים והתענגנו על חצ'פורי עם גבינות וביצה (בשבילו,
כי אני לא סובלת את הנוזל של הביצה…)
ועוד אחד עם גבינה, תרד וגבינת עיזים מלמעלה בשבילי
ישבנו מול הבר שבו מכינים את המאפים האלה, כדי שנוכל לראות, להריח
(ולצלם, ברור לצלם… יצא אפילו וידאו לייב בפייס שזכה לאיזה 800 צפיות בשעה בלי שהתכוונתי)
המאפים יצאו רותחים מהתנור. כמה שזה היה חם, ככה נטרף!
כאילו עשינו תחרות, אנחנו והחום…מי ישבר קודם.
אחרי שצילמתי כל פינה בשוק, כל דוכן, פרי וירק
הכנענו את החצ'פורים החמודים והמשכנו דרומה ישר לצ'ק אין בהרודס.

חצ'פוריה מחנה יהודה

נכון, אני פריקית של צילום. לא צריך לנחש יותר מידי מה קורה לאחת כמוני
שפוגשת אפליקציה כמו PRIZMA….
והוא… הוא קצת מתעצבן שאני מצלמת כל שטות (נו טוב, יכולה להבין אותו…)
אבל בשבילי, להסתכל בעיניים של צלמת, זה לראות עוד רובד של מציאות
זה לחשוב בתמונות, זה לקבל השראה וטיק טק מתרוצצים לי בראש פוסטים
ורעיונות ליצירה עם התמונות האלה (מי אמר תמונת קאבר לראש השנה ולא קיבל?)
כבר הבטחתי לעצמי לטפח יותר את ההובי הזה שכנראה עובר בגנים.
עוד לא קרה. אולי ליום ההולדת הבא אפנק את עצמי במצלמה שווה במיוחד…
אם יש לכם המלצות לאחת כזו שלא דורשת כיוון 100% ידני… תהיו טובים ושלחו לי המלצה

המוכר של התירס בשוק
צנוניות וירק
תירס בשוק

תירס מתוק, טרי וצעיר שעושה חשק לנגוס בו מייד (בלי לבשל…) תנסו את זה בבית!

הדבר שהכי היה בא לנו לעשות איך שהגענו למלון…
כמו כל זוג הורים חדשים, ובטח להורים לתאומים קטנטנים,
זה…לישון.
אבל לא נכנענו!
החלפנו לבגד ים (שזה בפני עצמו נושא לפוסט נפרד…
כי רכשתי לכבוד המאורע בד ים שלם לראשונה בחיי)
ירדנו למטה, לבדוק את איזור הבריכה.
החום המהביל של ים המלח עזר לנו בהחלטה המהירה-
לקפוץ למים ולהישאר שם עד שסוגרים.
היה מרענן וכיף וגם די נטוש בשעות הערב, התאים לנו!

בבוקר התעוררנו ליום מלא עננים מדהימים.
זה מצויין להרגשה הכללית, שהשמש קצת התחבאה
וזה מצויין גם לתמונות. שוב הצלמת שבי לא התאפקה…
בים המלח כמעט ולא רואים כלום כשמצלמים בגלל הלובן הבוהק של המלח.
הכי כיף לחזור לחדר ולגלות את השלל
ואז לחזור הביתה ולהתעלל בתמונות בפריזמה.
רק שדעו, שאחר כך לסנן כמה אהובות רק לפוסט זו משימה ממש קשה…

יצאת לחופשה?
יצאת לחופשה?
יצאת לחופשה?

פעם מזמן, לפני עידן ההתפתחות האישית והעבודה הפנימית… היו רצות לי בראש מחשבות מבקרות ושיפוטיות על אנשים.
"איזה שמן! מה היא הולכת עם הבגד ים הזה עם הבטן שלה בחוץ?
וואו, היא זייפנית…אף אחד לא אמר לא שלא כדאי שתשיר?"

מכוער, לא יפה, אבל אמיתי… זה מה שהיה לי בראש!
זה כבד, זה מבאס וזה בעיקר שם לי מראות.
עם הזמן והעבודה, המחשבות האלה התחלפו בהרבה קבלה והכלה.
ראיתי יותר ויותר את הטוב שבאנשים וזה היה מרגש שיכולתי כמו להסתכל
מהצד על המחשבות האלה ולבחור בהן!
מידי פעם הן עדיין מתגנבות… ואז אני נזכרת ומבינה שיש בי עדיין עוד איזה חלק
שמבקש אישור פנימי, שרוצה שיקבלו אותו בלי ביקורת, כך שיש גם טוב בקולות האלה.

אולי השקט הזה והשלווה, או אולי האושר הפרטי שלי עם האיש שלי
גרמו לי שוב להסתכל על האנשים במבט מחוייך ומחבק.
כולם נראו לי יפים, כולם מאושרים, לכולם אני סולחת.
בלב הבטחתי לעצמי, עם האנרגיה הזו אני חוזרת הביתה!
גם לבית הפרטי שלי, גם בכלל…אל השגרה.
וגם אל השנה החדשה.
מבחינתי הרגע המזוקק הזה היה שווה את כל החופשה.

לשים את עצמי במרכז, להיות מלכה, לקחת עזרה.

בדיוק כשהגענו הביתה גילית שהפייס דאג להזכיר לנו את החופשה המושלמת ההיא מלפני שנה, ירח דבש בתאילנד. נוף מושלם, מלון מפנק ברמות הגבוהות ורק שנה עברה. אבל וואו… איזו שנה! הים קצת אחר וגם אנחנו קצת אחרים… הורים.

237