הזדמנות
היא התקשרה להירשם לסדנת בישול.
התלבטה אם לבוא לסדנא בקבוצה או לשיעור הבישול הפרטי ולא לגמרי הבינה את ההבדלים.
היא כן מבשלת, אבל נתקעת כשזה מגיע למאכלים חדשים,
כשהיא רוצה להעשיר את התפריט במזונות בריאים.
היה לה קול של אשה צעירה ושאלתי אם היא גרה לבד.
"לא…. איזה. יש לי שני ילדים…"
תוך כדי השיחה, כבר נתתי על הדרך כמה טיפים על התנהלות יעילה יותר.
וכששאלתי אם הילדים אוכלים טוב או שהם סרבנים והתשובה נחלקה לשניים.
ואז התחיל להיות מעניין.
הקטנה סבבה, אוכלת ומנסה הכל, אבל היא מתחילה ללכת בעקבות הגדול…
הילד הגדול, הוא ה"בעייתי".
לא מנסה דברים חדשים, היא לקחה אותו לטיפול אצל תזונאית והפסיקה כי זה לא עבד
והאמת שהיא די מבינה אותו. כי עד הצבא גם היא היתה קצת כזאת.
אחת בררנית, שלא טועמת כל דבר, שלא יגעו הדברים אחד בשני בצלחת. כאלה…
דרך הסיפור על הבן הילד (3), יכולתי להבין שהיא עדיין קצת כזאת, ולא לגמרי נפטרה מההרגל ההוא.
שניה אחרי המחשבה הזו עוברת לי בראש היא מספרת:
"את יודעת, לפני שבוע הייתי עם חברות במסעדה אותנטית וגיליתי שפשוט אין לי מה לאכול שם.
כולן נהנו מאוד ואז הבנתי…שאני עדיין בררנית ולא פתוחה לטעמים חדשים."
אז אכן הסיפור עם הילד בתוספת הסיפורון הזה חיזקו את התחושה שלי,
ש…אוכל זה לא רק אוכל.
ועצם זה שהיא מתעקשת לשפר את הפתיחות שלו עכשיו, זו בעצם המתנה הכי גדולה שהיא יכולה לתת לו.
לעתיד שלו, ליצירתיות שלו, לתעוזה שלו. כן, מאוכל!
"אפשר לשאול אותך עוד משהו?" שואלת תוך כדי התובנה שלה שכבר מתבססת…
יש עוד מקומות בחיים שאת מרגישה שאת בעצמך לא כל פתוחה לנסות דברים לא מוכרים,
מעדיפה להישאר בטווח הרגיל ולסרב לשינויים?אתם כבר מנחשים מה התשובה שלה היתה, נכון….?
הקטע המגניב הוא- שאת כל אלה היא יכולה לפתח ממש אצלה בלי הרבה מאמץ.
אין צורך לשבת אצל פסיכולוג ולחפור בכל הפאקים מהעבר.
פשוט להתבונן ולעשות.
להתבונן– פנימה איפה יש איזורים בחיים שלא הולכים חלק, הרגלים שמפריעים להתקדם.
פשוט לעשות- להתחיל לבשל במטבח, לטעום. אצלה זה להעיז ולנסות מאכלים שהיו שנואים עד עכשיו,
לתת הזדמנות לדברים חדשים להיכנס לחיים, דרך האוכל.
לגעת, ליצור ולהתנסות פיזית במה שמזין אותה.
דרך כל אלה ההתפתחות בתחומי חיים אחרים פשוט קורית מעצמה.
היא התחברה מאוד לדברים,
ודרך השיחה כבר נפלו כמה אסימונים על המקום שלה,
על היכולה שלה להשתנות ולהשפיע דרך כך על הילדים שלה כבר מעכשיו, בגיל הזה.איזה יופי זה!
דווקא מהמקום של החשש, של הקושי, אפשר לגלות דברים מדהימים על עצמינו
ולעבור עוד ס"מ של התקדמות ועוד אחד.
בכל פעם שקצת נוח לי במקום שלי, אני מציצה במגנט שלי
ונזכרת שבמקומות הנוחים אין מקום להתפתחות הזו.
כתוב בו:

אוכל זה לא רק אוכל
כבר עשית היום משהו חדש?

מוזמנים גם אתם לעשות משהו קטן חדש, בכל מקום בחיים שלכם שכבר משעמם בו או שמשהו עובד בו "על אוטומט"…

על ידי כך, תזכו בעוד גמישות בתחומים אחרים בחיים.
לנסוע בדרך אחרת לעבודה, לשלב את הבגדים בצורה שונה, להתחיל את הבוקר עם שיר, לשים משהו אחר בסנדוויץ של הילד, לנסות מתכון שעוד לא ניסיתם.
פשוט לבחור לעשות משהו אחרת ולזוז עוד טיפ טיפה מהאיזור הרגיל והמשעמם של החיים.
המוח קולט את השינויים הקטנים האלה שחוזרים על עצמם פעם אחר פעם.
עכשיו הוא יאפשר לכם לעשות שינויים גם במקומות הגדולים והחשובים, מתי שרק תרצו ותהיו מוכנים, ובקלות. הוא כבר מכיר את הדרך…

כתבו לי משהו קטן שעשיתם היום קצת אחרת ותנו רעיונות והשראה לאחרים איך להתפתח בחיים שלהם.

 

 

באהבה, סיוון

עשייה מדרגות
227